<h1>הרוקח סימן ת"ה</h1>
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת ירך בעוף ושמוטת גף טריפה. מכה בעוף כנגד הריאה שמואל ור' יוחנן אומר תבדק מביאין קש או נוצה ונותן בקנה הריאה ונופחין אותה אם תצא הרוח טריפה ואם לאו כשירה. וכן שניטל צומת הגידין י"ו חוטין הן אם נפסק אחד מהן טריפה, לוקחין מחט ומפרידין גיד מחבירו ותוחב מחט בין גיד לגיד וקושרו בחוט ותוחב המחט ופורך החוט לאותו גיד עד שימצאם ויראה שלא יפריד אחד לשנים. חוט השדרה צריך לבדוק בעוף אם נשברה שדרתו יבדוק למן הזנב עד למטה מן אגפיים. מעשה תרנגולת אחת היה אצבע אחת יוצא מן הארכובה כך במקום צומת הגידים ואסר אבא מרי ה"ר י"בק בר משה דכל יתר כנטול דמי והאצבע בארכובה כאילו נחתכה שם. ויש מתירין דלא שייך ייתור אלא כיוצא בו כגון בעלת ה' רגלים ודווקא רגל ולא אצבע כגון ריאה כטרפא דאסא מגבה ובשני מעיים ושני סניא דיבי וכגובתא מבי כסי, ובבכורות פ' כל אלו מומין (ל"ט ע"א) בעלת ג' כליות ש"מ דכוותיה בעינן רגל ולא אצבע. ולי נראה כדברי אבא מורי הר"י ז"ל מדאמרי' בפרק אלו טריפות (דף נ"ח) תנן התם בעלת ה' רגלים דהוי בעל מום ואמר רב הונא והוא שחסר ויתר ביד או ברגל טריפה יתר כנטול דמי וכנחתך שם אם כן אפי' אצבע.
